בחוזר שפרסם משרד האוצר בתחילת 2023 מנסה הממונה על שוק ההון ,ביטוח וחסכון לפשט ולהרחיב את חופש הבחירה של החוסך הן ביחס למסלולי ההשקעה והן ביחס לדמי הניהול שאותם ישלם בקופות השונות.
המניע ברור. התחרות בין הגופים המנהלים היא מאוד גדולה . סוכני הביטוח או המשווקים הפנסיוניים ,מנסים להעביר את החוסכים לקופות גמל מתחרות ומציגים מגוון נתונים להשוואה על מנת להצדיק את הצעד. אולם לחוסך הסביר אין את מלוא התמונה כדי לדעת בוודאות האם המהלך כדאי עבורו.
הבעיה הראשונה היא במסלול ההשקעה -לא תמיד משווים ללקוח מסלולי השקעות זהים ואז כל ההחלטה נשענת על מצג לא תקין. שכן לא ניתן להשוות מסלול סולידי למסלול מנייתי לדוגמא. השמות השונים ,אינם ברורים לחוסך הסביר ולא תמיד משקפים את הסיכון האמיתי הגלום בהם.
הבעיה השנייה נעוצה בדמי הניהול . נניח והסוכן מציג לחוסך קופה עם דמי ניהול של 0.8% ואילו בקופה השנייה דמי ניהול של 0.6% . לכאורה כדאי להיות בקופה שבה דמי הניהול הינם 0.6% (בהנחה ששאר הפרמטרים מאוד דומים ) אולם בקופה השנייה ישנו מרכיב חבוי נוסף והוא "עמלות ניהול חיצוני" בשיעור של 0.3% ,שלא קיים בקופה הראשונה . במקרה זה דמי הניהול האמיתיים שהחוסך ישלם בקופה השניה יהיו כ- 0.9% !! במקרה זה כל ההחלטה מתבססת על מצג לא נכון.
מה הן עמלות ניהול חיצוני?
אלה הם דמי ניהול שמשלם הגוף המנהל לגורם נוסף-חיצוני , תמורת ניהול ההשקעות ( קרנות השקעה , קרנות נאמנות ,תעודות סל וכד') . לדוגמא , אם קופת הגמל החליטה להשקיע בקרן השקעות פרטית המתמחה בנדל"ן בארה"ב ,דמי הניהול באותה קרן יכולים להיות כ- 2% . דמי ניהול אלה ייגבו מהחוסכים בקופות הגמל בנוסף לדמי הניהול שגובה הגוף המנהל.
אם נבחן את מגמות ההשקעה של הגופים המוסדיים נראה שהמרכיב של השקעות לא סחירות עולה עם השנים ומגיע כיום לטווחים שנעים בין 10%-30% מהיקף הנכסים המנוהל. היקף הכספים של הגופים המנהלים את כספי הפנסיה שלנו עולה בצורה עקבית. מגוון ההשקעות בשוק המקומי הינו מוגבל מה גם שלהשקיע את "כל הביצים בסל אחד " מגדיל מאוד את רמות הסיכון . לכן הגופים המנהלים מעוניינים להחשף להשקעות בחו"ל על מנת לפזר סיכון ולהשקיע בתחומים בהם אין להם ידע, מומחיות וניסיון. לשם כך הם מוכנים לשלם את דמי הניהול הללו ,בייחוד אם הם צופים רווחים על השקעות אלו. כל גוף בוחר את האסטרטגיה שלו ולכן ניתן לראות שונות גבוהה בין הגופים המנהלים – יש כאלו שבהם המרכיב הלא סחיר נמוך ומכאן עמלות ניהול חיצוני נמוכות ומנגד מרכיב לא סחיר גבוה ועמלות ניהול חיצוני גבוהות.
מכאן נשאלת השאלה – מדוע עליי לשלם דמי ניהול נוספים אם אני כבר משלם דמי ניהול לגוף בו הכסף שלי מנוהל? אם אינו יודע לנהל בעצמו ,אעבור למישהו אחר... כאן המבחן צריך להיות על סמך תשואות העבר . האם ההשקעה "היקרה " הזו הצדיקה את עצמה או לא . מניסיוני ,ברוב במקרים ההשקעה הניבה תשואות עודפות ,תוך הקטנת סיכון של כלל התיק .אילולא כן, המרכיב הנ"ל היה קטן עם השנים ולא עולה עם השנים כפי שרואים בפועל. כל הגופים המנהלים ללא יוצא מן הכלל נבחנים על פי התשואות ההיסטוריות שלהם ומי שמפשל -הציבור מצביע מיד ברגליים...
יש חוסכים שלא מאמינים ביכולת המנהלים לתת תשואות עודפות ביחס למדדי השוק ( מדד ת"א 125, מדד S&P , מדד הדקס וכד') אשר ביחס אליהם הם נמדדים (ראו מדיניות השקעות צפויה ) .כלומר , היכולת של מנהל ההשקעות לבחור את ההשקעות שיתנו תשואה עודפת (בין אם זה בשוק הסחיר ובין אם בהשקעות לא סחירות ) אינה מוכיחה את עצמה על פני זמן ,לכן הכי כדאי להשקיע במדדים ולקבל את תשואת המדד -לטוב ולרע. במקרה שכזה אין צורך לשלם דמי ניהול גבוהים לגוף המנהל שכן הוא רק צריך לקנות את המדדים ותו לא.
ולכן בחוזר הנ"ל המחוקק למעשה מגדיר מסלולי השקעה ברורים ( גמישים, עוקבי מדדים ועוד ), מה יהיו מסלולי ברירת המחדל (מסלולים תלוי גיל) , מדיניות ההשקעה וגם דורש מהגופים לציין במפורש מה הם דמי הניהול החיצוניים שיש בכוונתם לגבות כנגזרת מהשקעותיהם .
לסיכום, כוונת המחוקק היא טובה ונועדה להיטיב את מצבו של החוסך ולאפשר לו לקבל החלטות מושכלות יותר. אולם מרוב שינויים, אפשרויות חדשות ומגבלות חדשות, החוסך הממוצע הולך לאיבוד ומרוב עצים לא רואה את היער .
בחירת תכנית החסכון המתאימה היא מאוד מורכבת וכוללת המון פרמטרים נוספים שאינם באים לידי ביטוי בבחינה צרה של מסלול השקעה ודמי ניהול. לכן, חשוב לקבל תמונה רחבה , אמיתית ,מותאמת אישית וחפה מכל שיקולים זרים של של סוכן או משווק.
מתלבטים ? מעוניינים להתייעץ? לשאול שאלות ? צרו עמנו קשר ונשמח לעזור.